אנו מתרגלים על מנת להתגבר על הבורות שלנו. איזה מין בורות היא זו?
הדרך בה בדרך כלל שומעים את התורה הבודהיסטית מוסברת היא שהבורות שלנו היא כזו שיש למישהו המתאושש ממחלת-שכחה ושואל: "מי אני? היכן אני?". סוג התשובות שבדרך כלל ניתנות לשאלות אלו הן: "מי אתה? - אתה אוסף של חמישה מצרפים. היכן אתה? - אתה בסמסארה."
אך אם תסתכלו יותר בזהירות במה שהבודהה לימד - אלו אינן השאלות (האמיתיות) - וכמו כן אלו אינן התשובות להן. לדוגמא, בניתוחו של הבודהה של חמשת המצרפים - הם אינם מה שאתם. הוא אמר שהם פעילויות, הפעילויות אשר מתוכן אתם יוצרים את תחושת העצמי, אך עליכם לראותן כ"לא אני, לא עצמי, לא מי שאני". בנוסף - סמסארה היא לא מקום. היא משהו שאתם עושים. אלו נדודים מתמשכים.
כך שהשאלות האמיתיות אינן "מי אני?" או "היכן אני?". השאלה האמיתית היא "מה אני עושה?". זו סוג שונה של בורות. זו בורות של מישהו שנוהג לפעול מתוך הרגל מבלי באמת להקדיש תשומת לב, ולפתע מבין שפעולותיו גורמות לבעיות.
כך כאשר אנו מתרגלים מדיטציה - זה הדבר שאנו מתבוננים בו: מה אתם עושים? מה עשיתם שגרם לסבל? האם אתם יכולים לראות את הקשר? האם אתם יכולים לראות את הפעולה עצמה? הרבה מהפעולות האלו בלתי-מודעות. על מנת לראות אותם, עליכם להביא את התודעה למצב ממש שקט ומרוכז באזורים הנכונים - ולשאול את השאלות הנכונות.
כאשר אנחנו חושבים על פעולות בלתי-מודעות, אנו בדרך כלל חושבים על תת-ההכרה, הבלתי-מודע, או כדברים הנמצאים "בתת-המודע שלנו", כאילו היה בתוך התודעה שלנו חדר, כמו המרתף, בזמן שאנחנו פה למעלה, בקומה הראשונה או השניה. על מנת לראות את התת-מודע, אנו חושבים שעלינו לחדור דרך מחסום הקומה שמתחתינו. אך הבלתי-מודע והתת-מודע אינם מרחבים בתוך התודעה שלנו. הן פעילויות שהתודעה מבצעת מבלי להיות מודעת אליהן לגמרי - וישנן כל כך הרבה כאלו. אם ישנם קירות בתוך התודעה שלנו שמונעים מאיתנו לראות אותן - אלו אנחנו שהקמנו אותם ממש מול עינינו.
מה שאינו-מודע לא נמצא באיזשהו מקום חבוי. הוא ממש פה. פשוט הדברים האלו מתרחשים מהר מאוד, בצורה מאוד מעודנת, ואנו מבצעים פעולות אלו כל כך הרבה זמן עד כך שאיננו אפילו מבחינים בהם. הם כמו המהום של מקרר. המקרר ממש פה איתנו, אך הוא פועל כל היום, עד לנקודה שאנחנו כבר לא מבחינים בהמהום שלו. אחת הסיבות שאנחנו מחפשים אחר חוסר-קביעות היא על מנת לראות את הרגעים בהם המקרר נכבה. אז ביכולתכם להבחין. היה משהו שם שלא הבחנתם בו משום שהוא נראה כל כך קבוע. זה קורה ברמה של הגוף; זה קורה ברמה של התודעה.
הבודהה מדבר אודות פבריקציה (הרכבה) של הגוף, שהיא תהליך פיזי, על אף שהתודעה מעורבת ביצירת פבריקציה של הגוף, דרך כוונותיה. הוא גם מדבר אודות פבריקציות מילוליות ומנטליות, אשר הינן באופן טהור היבטים של התודעה. פבריקציה של הגוף היא הדרך בה אתם מעצבים את הדרך בה אתם נושמים. אנו עושים זאת כל הזמן. כשהנשימה נכנסת פנימה, ישנו דבר המנטר אותה ואומר "אוקי, זה מספיק, עכשיו זה הזמן שלה לצאת החוצה". אם תתבוננו בקרוב בתודעה, תבחינו שישנן תפיסות מסוימות של המידה הרצויה של נשימה. חלק מכך נעשה ברמה הכימית לחלוטין - כאשר יש יותר מדי דו-תחמוצת הפחמן בדם - המוח שולח איתות לנשום. אך חלק מהתהליך נוגע בצורה שהדבר מרגיש - איזה סוג נשימה תרגיש מספקת ברגע זה. אך מכיוון שתשומת הלב שלנו מוסטת לכיוון אחר, אנחנו לא באמת מבחינים מה מתרחש. אנחנו לא מבחינים עד איזו רמה אנחנו מעצבים את החוויה הזו.
זוהי אחת הסיבות שהבודהה עודד מיקוד בנשימה כפבריקציה גופנית. הוא מורה לנו להיות מודעים לכל הגוף בזמן שאנחנו נושמים פנימה והחוצה. בזמן שאתם עושים זאת, אתם מתחילים להבחין שדבר נוסף מתרחש פה מעבר לאוויר נכנס ויוצא מהריאות. ישנה תזוזה של אנרגיה - שרירים מסוימים מתרחבים, נמתחים; אחרים מתכווצים. יש להם קצב. אך באיזה מובן קצב זה נגרם על ידי דברים שמתרחשים בתודעה שלכם מבלי שתהיו מודעים להם?
הדרך הכי טובה לראות זאת היא לשנות באופן מודע את הדרך בה אתם חושבים על הנשימה, לשנות את הדרך שבה אתם נושמים, ללכת כנגד מה שבלתי-מודע. כך תחפרו החוצה כמה הנחות בלתי-מודעות. ישנה התנגדות. מה קורה? מה מביע התנגדות? אם אתם מוצאים שקשה לכם להתאים את הנשימה משום שהתפיסה שלכם שגויה - שנו את התפיסה שלכם.
זה המקום בו פבריקציות מנטליות נכנסות לתמונה ומשפיעות על הפבריקציות הגופניות. כאשר אתם נושמים פנימה, להיכן אתם חושבים שהנשימה נכנסת? איך התודעה שלכם מדמיינת את תהליך הנשימה? שנו את התמונה. אם אינכם בטוחים לאיזו תמונה, השתמשו בזו של אג'הן לי - כמו זו של הנשימה הנכנסת בבסיס הגולגולת שלכם ויורדת לאורך עמוד השדרה, למטה דרך הרגליים; יורדת דרך מרכז החזה שלכם אל הבטן. או שתוכלו להשתמש בתמונות אחרות: הנשימה נכנסת ויוצאת דרך העיניים ונכנסת עמוק אל תוך המוח, או נכנסת דרך החלק העליון של הראש ישירות אל תוך המוח.
שנו את התמונה וראו מה זה עושה לתהליך הנשימה. אותו הדבר עם פבריקציה מילולית: אתם יושבים כאן ואומרים לעצמכם, "הישאר עם הנשימה". ישנם חלקים אחרים של התודעה שיגידו "לא, לכו למקום אחר; יש לי משהו אחר לחשוב עליו". אינכם רואים את הקולות האחרים הללו בצורה ברורה עד אשר קיבלתם החלטה בתודעתכם שאתם הולכים להישאר עם הנשימה. באופן נורמלי, אנו פשוט נסחפים ממחשבה אחת לשניה וכך הלאה. כמו סירה ששטה באוקיינוס. סירה אחת מתקרבת לסירה שלכם, ואתם קופצים עליה; ואז סירה נוספת מתקרבת, ואתם קופצים עליה. והכל פשוט נסחף מסביב. כל התהליך כל כך בלתי-נראה וחלק שהוא נראה מאוד טבעי. אך אז פתאום אתם מוצאים את עצמכם באמצע האוקיינוס. אם תשאלו את עצמכם "איפה הייתי? איך הגעתי לכאן?" יהיה קשה לעקוב אחורה אחר הדברים.
אך אם יש לכם משהו מוצק להיאחז בו, אתם יכולים להפוך יותר מודעים לתנועות שלכם בזמן שהן מתנגשות עם הכוונה המקורית שלכם. קבלו החלטה בתודעתכם שאתם הולכים להישאר כאן עם הנשימה. זה מעניק לכם נקודת ייחוס. כאשר התודעה נסחפת, תבינו שהיא נסחפה.
חלק מהאנשים מתלוננים שכאשר הם מתרגלים מדיטציה הם מתחילים לראות כמה בלגן יש בתודעה שלהם. ובכן, התודעה שלהם תמיד היתה מבולגנת; היא לא נהיתה כזו משום שהם מתרגלים מדיטציה. הדוגמא של אג'הן פואנג היא של בית אשר אינכם מנקים בדרך כלל. שכבה אחת של אבק שוקעת על הרצפה היום, ושכבה נוספת מחר, ועוד שכבה ביום שלאחר מכן, ואינכם רואים את השכבות של האבק משום שהן נערמות על האבק שקיים כבר. אך אם תתחילו לנקות את הבית, לנקות ולטאטא את הרצפה כל יום, תבחינו אפילו בגרגר אבק שמשתקע.
אותו הדבר קורה כשאתם משתמשים בנשימה על מנת לנקות דברים. בכל פעם שמחשבה חדשה מופיעה והיא לא קשורה לנשימה, אתם הולכים להבחין בה. אולי לא תבחינו בה על ההתחלה - פשוט תחליקו לתוכה באותו אופן שאתם תמיד עושים. אך ככל שתהפכו יותר ויותר טובים בלהבחין בתודעה ולהבחין בסימנים המוקדמים שהתודעה הולכת לעזוב את הנשימה - סימני אזהרה אלו יספרו לכם הרבה על מה מתרחש בתודעה.
זה כאילו אולי התקיים דיון חמש דקות מוקדם יותר, והתקבלה החלטה "כן, אנחנו הולכים לעזוב את הנשימה ברגע הראשון שנוכל". ואכן ברגע שיש הפסקה הכי קטנה בתשומת הלב שלכם, אתם אבודים. זוהי עובדה מוגמרת. אך ברגע שתהפכו רגישים להחלטות קטנות אלו, תוכלו להגיד "לא"; תוכלו לשנות אותן בזמן.
אז חפשו את זה. בפעם הבאה שאתם מבחינים שהתודעה שלכם נסחפה ומביאים אותה חזרה, החליטו שאתם הולכים לחפש את סימני האזהרה המוקדמים. אינכם רק אומרים לעצמכם "אוקי, אני הולך להשאר עם הנשימה, לעולם אני לא הולך לעזוב אותה". אם תעשו כך אתם רק מכינים את הקרקע לנפילה. ישנו שקר קטן שמתרחש בתוך התודעה במקום כלשהו. קיר נבנה ומישהו מתגנב מאחוריו. עליכם ללמוד כיצד להפיל קירות אלו. ואחת הדרכים לעשות זאת היא להצהיר "אני רוצה לראות את סימני האזהרה המוקדמים". וברגע שהנשימה מתחילה קצת להתנדנד והמיקוד שלכם בה מתנדנד יחד איתה, עליכם להיות זהירים כפליים. אתם מתחילים להבחין בהחלטות מסוימות שנעשות - החלטות שלא הייתם מודעים להם בעבר.
בדרך זו אנחנו מביאים את הדברים לתוך הרמה המודעת, על ידי הנחת חוקי יסוד. אנחנו מצהירים "אנחנו הולכים להישאר כאן עם הנשימה" ואז להתבונן בתודעה בזמן שהיא מפרה את הכללים, לראות איזה סוג סיבות ותירוצים היא נותנת. בתחילה היא לא נותנת שום סיבות; היא פשוט עושה זאת מול הפרצוף שלכם - לפתע משנה כיוון למקום אחר בכלל. אך ככל שתוכלו להיות יותר ויותר דרוכים לדברים הקטנים המתחוללים בתודעה, כך התודעה תהפוך שקטה יותר, ותראו יותר בבהירות את אותם החלטות קטנות, יחד עם הפבריקציות המילוליות והמנטליות.
התחושות שעולות, התפיסות הקטנות שמתעוררות הן כמו מסרים תת-הכרתיים בטלוויזיה אשר מופיעים מהר ואז נעלמים. הם זורעות זרע. אם אתם דרוכים ועירניים כלפיהן, תוכלו למחוק את הזרע. זה לא דורש הרבה. אך זה הרבה יותר קשה לאחר שהזרע נבט והפך לצמח גדול. אז תיאלצו לעקור אותו מהשורש, מכיוון שהוא כבר ביסס עצמו. אך ברגע שזה עדיין זרע, זו רק החלטה קטנה וזעירה שנעשתה בתודעה, ואתם יכולים לבטל אותה ממש כאן ועכשיו, אם תתפסו אותה בזמן. אחרת, היא תתחיל לנבור מסביב, למצוא שותפים נוספים בתוך התודעה, כך שפתאום יהיה מדובר בצוות, בכנופייה. הם הולכים לאגף אתכם.
כך אתם מתחילים לראות שהתת-מודע אינו מקום בתוך התודעה. זהו אינו צינוק תת-קרקעי. זו פשוט היכולת של התודעה לעשות משהו במהירות רבה ואז להעמיד פנים שהיא שכחה. אך ככל שתשומת-הלב הקשובה שלכם מתמשכת, הדריכות שלכם חדה ואתם יותר ויותר נחושים להישאר כאן, כך תוכלו לראות יותר בבהירות את אותם רגעים של התודעה. תוכלו לראות את הטריקים שהתודעה מבצעת על עצמה, את הצורה שהיא מחביאה דברים מעצמה, את הדרך בה היא כבר מעצבת דברים.
בהיתהוות המותנית, הגורמים לפבריקציה מקדימים את המגע-החושי. במילים אחרות, כאשר הם אינם מיומנים, כאשר הם נעשים מתוך בורות, הם מכוונים לגרום לכם לסבול לא משנה מה בא במגע עם החושים שלכם - לא משנה מה אתם רואים, שומעים, מריחים, טועמים, נוגעים או חושבים עליו. ברגע שהחלטות אלו קיימות, הן מכוונות לגרום לכם לסבול. אם תוכלו להביא מודעות ותשומת לב ראויה לתוך תהליך זה, תוכלו לכוון את התודעה בכיוון אחר. תשומת לב ראויה היא למעשה שאלת השאלות הנכונות. זכרו, השאלות אינן "מי אני?" או "היכן אני?". השאלה היא "מה אני עושה". כך אתם מכוונים את התודעה שלכם לכיוון אחר.
חשבו על הבודהה בדרך שלו להתעוררות. השאלות לעולם לא היו "מי אני?" או "היכן אני?". השאלה תמיד היתה "מה אני עושה?". הוא ניסה שיטות שונות של מדיטציה, שיטות שונות של תרגולי צניעות ופרישות והוא לא קיבל את התוצאות שרצה. אז הוא פנה ושאל "מה אני עושה? מה אני יכול לשנות?" על מנת לראות את הדברים הקטנים שהתודעה עשתה, היה עליו להפוך את התודעה למאוד מאוד שקטה, באופן כוללני.
זו הסיבה מדוע מדיטציה כוללת התמקדות בנשימה ומודעות לכל הגוף, מכיוון שמחשבות שונות קשורות באנרגיה בחלקים שונים של הגוף. הן משאירות חותם/סימן כאשר אנחנו נאחזים במחשבה לזמן מה. אם יש לכם את המודעות הכללית, והצלחתם להפוך את האנרגיה של הנשימה לחלקה דיה - נישארים פחות ופחות מקומות בהם יכולים להישאר סימנים, פחות ופחות מקומות מסתור עבור מחשבות לא-מיומנות, דחפים, תחושות ופעולות אשר איתן אתם מעצבים את החוויה שלכם. כאשר אתם מביאים את אור המודעות לאותם דברים, אתם יכולים להפוך את הפבריקציות ממקור של סבל לחלק מהדרך.
כך זכרו תמיד שהשאלות הן אינן "מי אני?" או "היכן אני?". השאלה היא "מה אני עושה?" ונסו באמת להיות עירניים בדרך בה אתם עונים על שאלות אלו. הביאו את הדברים שהתודעה הסתירה מעצמה מאחורי הקירות שהקימה לעיני כל. זה הדבר שמשנה פבריקציה מהיותה בעיה להיותה הפתרון לבעיה. אז התבוננו בזהירות. אף אחד אחר לא יכול לעשות זאת במקומכם. אם תתבוננו במקומות הנכונים ותשאלו את השאלות הנכונות - לבטח תראו.
השיחה המלאה בלינק הבא:
Comments