דברים קטנים - תַ׳אנִיסַארוֹ בִּיקְהוּ

סבלנות היא איכות חשובה בתרגול. משמעות המילה בפאלי עבור סבלנות, קהאנטי, היא גם התמדה, הנכונות להתמיד בדברים לאורך כברת דרך ארוכה. למרות שדרך התרגול ארוכה - הנכונות לדבוק בדברים לאורכה מתבטאת ברגע הנוכחי בתור קפדנות. אתם מאוד זהירים בצעדים שאתם עושים עכשיו, צעד אחר צעד אחר צעד, לא מדלגים על אף צעד, לא מנסים לקפוץ מהקומה הראשונה לחמישית. אתם מוכנים לעלות במעלה המדרגות, מדרגה אחת כל פעם, בתשומת לב זהירה למה שאתם עושים. אתם מוכנים לבטוח בדברים הקטנים שאתם מסוגלים לעשות ברגע הנוכחי, מלאי ביטחון שהם יבנו אל תוך התוצאות הגדולות שאתם רוצים. כולנו רוצים את התוצאות הגדולות. אנחנו רוצים שמחה גדולה, שלווה גדולה, צלילות גדולה בתודעות שלנו. כאשר אנחנו מתבוננים במרווחים שבהם אנו אמורים לצעוד צעד אחר צעד אחר צעד, אנו לעיתים הופכים חסרי סבלנות ולא בוטחים בהם. איך דברים קטנים כאלו נבנים לכאלו דברים גדולים כמו שחרור וניבהאנה? זה מה שאנחנו חושבים. ועדיין, אלו בדיוק הדברים הקטנים והבלתי מיומנים שעומדים בדרכנו לתוצאות הגדולות שאנו רוצים, כך שעלינו להקדיש להם תשומת לב זהירה בכל פעם שהתודעה נמשכת הרחק מהרצון לשלווה או הרצון לשמחה אמיתית. זוהי משיכה קטנה, אך לאורך זמן היא נבנית ומצטברת להרגל גדול. הדרך הכי טובה להילחם בהרגל זה היא עם דרך הבנוייה מצעדים קטנים שמצטברים לאורך זמן גם הם. באותו הזמן, הנכונות להתבונן בפרטים - משמעה שיכולות התפיסה (perception) ויכולות התובנה שלכם, מתחדדות מאוד. ישנם פעמים בהן התרגול שלכם נראה כאילו הגיע לנקודת בה הוא מדשדש במקום ולא מתקדם. ברגעים כאלו, אם תביטו סביב ותסתכלו במה שעשיתם, תגלו שלמעשה לא התבוננתם ממש בזהירות. במילים אחרות, המדיטציה שלכם התנהלה דרך טייס-אוטומטי ולא הענקתם תשומת-לב מספיקה. אתם יוצאים ידי חובה כך שגם התוצאות יוצאות ידי חובה. הפתרון לכך טמון בלהיות מאוד רגישים ומדוייקים לגבי מה אתם עושים. לדוגמא, התמקדו בנשימה: היו מאוד מדויקים לגבי כל מתח הכי זעיר או חוסר נוחות עם הנשימה. אל תדלגו על זה, משום שנתינת תשומת לב לפרטים הקטנים היא מה שמביאה אתכם יותר ויותר אל הרגע הנוכחי. אם אתם מדלגים על הפרטים, אתם מדלגים מהעבר אל תוך העתיד ומדלגים על ההווה. אז העניקו תשומת לב קרובה לכל נשימה, לאופן בו כל נשימה מורגשת באזורים שונים של הגוף. בזמן שאתם מפתחים את הרגישות לכך, בעבודה דרך כל מתח שאתם מזהים, עברו מהאזורים שהם מאוד מתוחים ואזורים שהם פחות, עד שדברים כל כך רגועים שאתם יכולים אפילו לזהות את המידה הכי קטנה של מתח. עבדו דרך זה, עבדו דרך זה, אפילו אם זה נראה כדבר קטן. אם תשאירו אותו ללא תשומת לב, יתכן וזה יתברר כזרע. ויתכן שהוא יגדל לתוך משהו גדול יותר. ישנו סיפור בקאנון אודות זרע-מטפס שנוחת ליד עץ סל. הדוות (devas) בעצים האחרים מגיעות לנחם את הדווה על עץ הסל, ואומרות ״אל תפחדי. אל תפחדי. אל תדאגי לגבי הזרע. אולי אש תשרוף אותו או חוטב עצים יכרות אותו או ידרוך עליו או אולי טווס יאכל אותו או אולי זה בכלל לא זרע״. ובכן, מסתבר שזה כן היה זרע. הוא נובט וגודל להיות מטפס, והמטפס גדל מסביב לעץ וחובק אותו. בתחילה הדווה בעץ הסל אינה מבינה מדוע החברות שלה היו כה מודאגות. אחרי הכל, הקנוקנות של המטפס נראו רכות ועדינות. אך ככל שהמטפס גדל וגדל, הוא יצר חופה גדולה מעל העץ, מושך למטה את ענפי העץ הגדולים, והורס אותו. רק אז הדווה הבינה מדוע החברות שלה היו כה מודאגות. זוהי אחת הסיבות מדוע עליכם להיות זהירים בנוגע לדברים הקטנים, משום לעיתים הם זרעים שיכולים לגדול. באותו הזמן, כאשר אתם מסיבים תשומת לב לדברים הקטנים, אתם גם מתחילים לזרוע את הזרעים שלכם בתודעה, זרעים מסוגים שונים: זרעים של קשיבות יותר חזקה, ערנות יותר חזקה, כח רצון חזק יותר, נחישות. כל השלמויות (פארמי) הנדרשות עבור התעוררות מתחילות בדברים הקטנים, והם ממשיכות לגדול בצעדים קטנים, צעדים קטנים, דרך היותכם מאוד מאוד קשובים, מאוד מאוד מדויקים בנוגע למה אתם עושים. יחד עם זאת, באותו הזמן אינכם יכולים להיות מתוחים בעשייה שלכם. אתם פשוט מתבוננים בדברים מאוד בזהירות. זו הסיבה שישנו דגש רב כל כך על שמירת חוש מודעות רחב במדיטציה. אם המודעות שלכם הופכת צרה ומתוחה - קשה לשמור עליה. אך אם תחום המודעות שלכם רחב ועדיין תשומת הלב שלכם והפוקוס שלכם לפרטים הוא מדויק וחד, מצב זה של מודעות הוא לא רק קל לתחזוק, הוא מחזיק עצמו והופך למקור של עוצמה לתודעה. בדרך זו, הוא מחזיק אתכם. תרצו ליישם את אותה תשומת הלב לפרטים בכל ההיבטים של חייכם - לא רק כאשר אתם יושבים כאן עם עיניכם עצומות אלא גם כאשר אתם מתנהלים עם אנשים אחרים, עובדים בפרדס או בבית ההארחה, כל פעילות שלא תעשו. תרצו להיות מדוייקים ככל שאפשר עם הרגע הנוכחי, כך שלא תפספסו כשעולים מצבי תודעה מיומנים או בלתי-מיומנים. זה מה שנקרא לא להיות שאנן בתרגול הריכוז. כמו בצ׳אנטינג שעשינו עכשיו ״מישהו שרואה סכנה ומכבד זהירות״. ובכן, הסכנה מגיעה מהדברים הקטנים, משום שהדברים הקטנים יכולים להפוך לדברים גדולים ולהתגנב מאחוריכם. ישנה עוד פסקה בקאנון (Dahara Sutta) שבה הבודהה מתאר ארבעה דברים שראוי לא להתעלם מהם רק בגלל שהם קטנים. אחד הוא שריפה קטנה; השני הוא נחש קטן; השלישי הוא נסיך קטן - הנסיך עלול להיות קטן עכשיו אבל בעוד כמה שנים הוא יכול לגדול והוא יכול לנטור טינה מגיל שלוש ועד גיל לא ידוע. הרביעי הוא נזיר צעיר, משום שלפעמים נזירים צעירים מתקדמים במדיטציה שלהם הרבה יותר מכפי ששיערתם. אם תנהגו בהם בחוסר כבוד, אותו חוסר כבוד עלול לחזור אליכם בחזרה. אלו הם דברים חיצוניים קטנים שראוי לא להיות חסרי זהירות או שאננים כלפיהם. הדברים הקטנים הפנימיים, הם אפילו עוד יותר קטנים ועדיין הם עלולים להסב לכם נזק יותר גדול, בצידם הבלתי-מיומן. מצד שני, דברים קטנים מיומנים יכולים לעשות לכם המון טוב אם אתם תחפשו אותם. כך אל תבוזו לנצחונות הקטנים שאתם משיגים במדיטציה שלכם, אל תהיו חסרי-זהירות כלפי התבוסות הקטנות, משום שמגיעים לרגע הנוכחי רק באמצעות צעד אחר צעד אחד צעד, ושם נפתחים דברים. אם אינכם מעניקים תשומת לב כאן, אתם לא הולכים לראות את הפתח. כך התמקדות בדברים הקטנים היא לא הסחת דעת מהדברים הגדולים. למעשה, הדברים הגדולים בעצמם מופיעים בתוך הדברים הקטנים. תמיד זכרו את הנקודה הזו, במיוחד כאשר המדיטציה שלכם נראית שהגיעה למישור (ואין התקדמות) או שהיא נראית כמחליקה במורד מדרון. לעיתים קרובות זו בעיה של חוסר תשומת לב, או פשוט פעולה מתוך שגרה אוטומטית. אג׳הן סוואט (Suwat) לעתים היה מתאר מצב זה כחוסר-כבוד כלפי הדברים הקטנים שאתם עושים בכל רגע. כך נסו לתרגל מדיטציה עם גישה של קלילות, אך באותו הזמן עם תחושה של כבוד, של מסירות אמיתית. זו הדרך בה סיבולת וסבלנות, שנשמעים כמו עקרונות ארוכי-טווח, באים לידי ביטוי ברגע הנוכחי: להיות קפדנים במה שאתם עושים ממש כאן, ממש עכשיו.

השיחה המלאה בלינק הבא:

https://www.dhammatalks.org/books/Meditations3/Section0022.html