אג׳הן פָּאנְיַהוָאדְהוֹ (Paññavaddho), היה במשך 41 שנים הנזיר המערבי הכי בכיר במסורת התרגול של אג׳הן מַאן (Mun). אג׳הן פָּאנְיַה, כפי שהיה קרוי, היה אדם מבריק אינטלקטואלית, אשר דרך מאמציו הכבירים, ביסס יסודות רוחניים בליבו. תוך כדי שהראה מסירות אין-קץ למשימה של העברת הלימוד של אג׳הן מַאן לתלמידיו, השלווה והנוכחות שלו נגעו בחייהם של אינספור אנשים. הוא היווה חלוץ בסנגהה המערבית אשר השפיעה על נזירים ובעלי-בית רבים לתרגל את הדרך אותה לימד אג׳הן מַאן. בנוסף התרגומים והפירושים שלו ללימוד של אג׳הן מָהַא-בּוּואַה (Maha-Boowa) הנגישו את הלימוד לדורות של מתרגלים במסורת היער התאילנדית.
אג׳הן פָּאנְיַה נולד בשם פיטר ג׳ון מורגן להורים ממוצא וולשי ב-19 לאוקטובר, 1925. הוא נולד בדרום הודו בשדות הזהב של קולר (kolar), שם אביו עבד בתור מהנדס כריה. בגיל 7 הוא נשלח לאנגליה על מנת לרכוש השכלה, שם התגורר אצל סביו עד שמשפחתו הצטרפה אליו מספר שנים מאוחר יותר.
בשנות ההתבגרות שלו, חלה בשחפת ברגלו הימנית, כנראה בעקבות שתיית חלב נגוע, ובעקבות כך הוסר חלק מהעצם ברגלו. התוצאה היתה נכות שתלווה אותו כל חייו, שמצד אחד היתה מזל רע, מאידך נכות זו חסכה ממנו את החובה לשרת במלחמת העולם השניה, כך נמנע מיצירת המון קַמָה (קרמה) רעה עבור עצמו. כך היה חופשי להמשיך ללימודיו בלונדון, שם סיים תואר בהנדסת חשמל.
לאחר סיום התואר, בילה שנתיים בהודו בעבודה כמהנדס חשמל במכרות הזהב בקולר, שם נולד. לאחר מכן, המשיך כ-7 שנים נוספות לעבוד בלונדון. בתקופה זו נחשף לראשונה לבודהיזם. הוא החל להרהר בערך ובמטרה של החיים בעולם לאור ההתקדמות הבלתי-נמנעת שלו לעבר מחלה, זקנה ומוות. הוא החל להטיל ספק בעצם טבע הקיום והסיק שהדתות הפופולריות והשיטות המדעיות לקו בחסר. בחיפושו אחר האמת, הוא גילה שתורת הבודהה סיפקה לו בסיס איתן של תיאוריה ותרגול מעשי, אשר יכולה לשמש לו כפלטרפורמה לחקור לעומק נושאים אלו. לבסוף, תחת ההשראה של הנזיר קַאפִּילַאוַאדְהוֹ (Kapilavaddho), אשר הוסמך לנזירות בתאילנד, פיטר החליט לוותר על חייו הרגילים למטרת החיפוש שלו אחר האמת ללא דאגות ארציות.
הוא הוסמך בתור סאמאנרה (נזיר מתלמד) באוקטובר 1955, שם ניתן לו השם פָּאנְיַהוָאדְהוֹ, שמשמעו ״מטפח החכמה״ (Cultivator of Wisdom).
בדצמבר באותה שנה, טס פאניה לבנגקוק בתאילנד, עם עוד שני מתלמדים בליווי הנזיר קַאפִּילַאוַאדְהוֹ והוסמך לנזירות באופן רשמי בינואר 1956. ביולי באותה שנה, חזרו כולם לאנגליה, שם השתכנו בויהארה (מנזר) קטנה שניתנה להם על ידי קרן הסנגהה האנגלית. בהדרגה, חזרו הנזירים האחרים לחיי בעלי-הבית הרגילים, והשאירו את הנזיר פאניה לדאוג לענייני הויהארה לבדו. הוא נותר בתפקיד זה במשך 5 שנים עד אשר נזיר אחר הגיע לתפוס את מקומו. במשך תקופה זו הוא הקדיש עצמו למשימת לימוד הדְהַמַּה כמיטב יכולתו, לא רק במנזר שלו אלא גם בארגון ריטריטים ומתן הרצאות. יחד עם זאת, הקפיד גם על מחויבותו לאורח החיים הנזירי ולתרגול בצורה הכי קפדנית שיכל.
עדיין, לעיתים הרגיש מיואש, משום שהנסיון שהוא צבר בדרך לא הספיק לו על מנת להתגבר על הספקות שהיו לו. הוא הרגיש בחסרונו העמוק של מדריך אמין, מורה טוב שיוכל להבטיח לו שהמטרות הנאצלות של דברי הבודהה היו עדיין ברי השגה בעידן המודרני. האם היו ארהנטים חיים שהיו יכולים להדריך אותו לאורך הדרך לניבהאנה? אם היה יכול למצוא כזה מדריך, היה מקדיש עצמו למטרה זו.
למטרה זו, הנזיר פָּאנְיַהוָאדְהוֹ החליט שעליו לחזור לתאילנד ולחפש אחר מורה טוב, אחד שיוכל לקבל את אמונו המלא. הוא טס לתאילנד בנובמבר 1961. בתחילה נשאר אצל אג׳הן פאניהנאנדה (Pannãnanda) ב-וואט-צ׳ולאפראטאן (Wat Cholapratan) שליד בנגקוק. בזמן ששהה שם, ביקש מחבר תאילנדי לחפש את המורים הכי טובים וידועים למדיטציה בארץ ולדווח לו. לבסוף החבר שלו לקח אותו לפגוש את אג׳הן מָהַא-בּוּואַה, תלמידו הותיק של אג׳הן מַאן, אשר נודע כארהנט. בעקבות הרושם שאופיו הנחוש וחכמתו העמוקה של אג׳הן מָהַא-בּוּואַה הותיר בו, הנזיר פָּאנְיַהוָאדְהוֹ עבר למנזר שלו, וואט-פא-באאן-טאד (Wat Pa Baan Taad) אשר במחוז אודון טאני (Udon Thani), והפך להיות תלמיד שלו. הוא הגיע ב-16 לפברואר 1963, והתגורר שם לשארית חייו.
אג׳הן מָהַא-בּוּואַה קיצר את שמו לפָּאנְיַה, ומאותו הרגע היה נודע בשם אג׳הן פָּאנְיַה. הוא נותר תלמיד קרוב של אג׳הן מָהַא-בּוּואַה למשך 41 השנים הבאות. הוא אמר שהוא יכול לשאת את כל הקשיים של מחייה באזורים הנידחים של הג׳ונגלים של צפון-מזרח תאילנד אך ורק בזכות האמונה החזקה שהיתה לו באג׳הן מָהַא-בּוּואַה ובשיטות הלימוד שלו. האקלים היה חם ולא נוח, המזון היה פשוט וגס, היה מחסום שפה להתגבר עליו, ומצב הקרסול שלו הותיר אותו עם מגבלת-תנועה; אך ליבו חוזק על ידי האמונה שלו במורה וההתמדה שלו בתרגול.
תודעתו של אג׳הן פָּאנְיַה נטתה באופן טבעי לכיוון החכמה, מה שאפשר לו להתקדם במהירות במדיטציה. עם התועלת שהיתה בהנחייתו הזהירה של אג׳הן מָהַא-בּוּואַה, ההבנה שלו של הדְהַמַּה העמיקה והפכה ליותר ויותר מקיפה עם כל שנה שעברה.
ב-22 ליוני 1965, לאחר התעקשותו של אג׳הן מָהַא-בּוּואַה, אג׳הן פָּאנְיַה נדר את נדרי הנזירות שנית במסורת הדהמהיוטה ניקאיה (מסדר נזירים שהשתייך אליו) עם הסנגהראג׳ה (Sangharãja) (תואר כבוד בודהיסטי גבוה) הנכבד ניאנא-סונג-ווארה (Nyana-sung-wãra) בתור הנזיר שנתן לו את הנדרים (Preceptor).
אג׳הן פָּאנְיַה היה בעל טבע מעודן ושנון. התרגול שלו היה מעבר לתוכחה. לעולם היה מיושב וזהיר, והפגין חכמה בכל אשר עשה. לא רק שהוא פיתח אותם בעצמו עד לדרגה הכי גבוהה, אלא שדרך החיים והתרגול שלו שהיתה מופת השפיעה על אנשים רבים ברחבי העולם. מההתחלה בה עבד על תרגום הכתבים של אג׳הן מָהַא-בּוּואַה לאנגלית, לפרסם תרגומים שהופצו בחינם מסביב לעולם. באופן הדרגתי הוא הפך למקור של עוצמה והשראה למתרגלים בודהיסטים אשר הגיעו מארצות רבות לתאילנד על מנת לפגוש אותו. זה היה נכון במיוחד עבור נזירים מערביים שהצטרפו לסנגהה בוואט-פא-באאן-טאד מאז שהגיע לשם. הוא תמיד הפגין מסירות נטולת אנוכיות למשימה של לימוד הנזירים, והם תמיד סמכו עליו ללמד אותם את הדרך הנכונה לתרגל את הדרך.
בשנת 1974, קרן הסנגהה האנגלית הזמינה את אג׳הן מָהַא-בּוּואַה לבקר בלונדון בכוונה לנסות להקים סנגהה תראוואדית. אג׳הן פָּאנְיַה התלווה למורה שלו בלונדון שם עזר לתקשר את מהות הלימוד של אג׳הן מָהַא-בּוּואַה למתרגלים. זו היתה הפעם האחרונה שאג׳הן מָהַא-בּוּואַה בקר באנגליה. אך למרות שלבסוף לא הוקמה הסנגהה באותו הזמן, הנוכחות מלאת ההשראה הניחה את היסודות לסנגהה האנגלית שעתידה לבוא.
הידע שצבר בהנדסה הפך לנכס רב ערך במנזר. מהרגע בו הגיע, הוא היה מעורב בכמעט כל פרוייקט בנייה שהוצא לפועל בוואט-פה-באאן-טאד - לעיתים בתכנון הפרויקט ופיקוח על הבניה בעצמו. לאג׳הן מָהַא-בּוּואַה היה אמון כה רב בחכמתו ובמיומנויות ההנדסה של אג׳הן פָּאנְיַה עד שלעיתים רחוקות התערב בשיקול דעתו. בין אם מלאכת ההנדסה היתה חשמלית או מכנית, מבנית או אלקטרונית, אג׳הן פָּאנְיַה בצע אותם בצורה מושלמת, ויכל ליישם את המיומנויות שלו עם חן שתמיד הדהים את חבריו הנזירים. הקלות בה התפתח המנזר ממנזר יער פשוט אל מרכז נזירי פורה הוא עדות ליכולת של אג׳הן פָּאנְיַה לנהל את משאבי מנזר היער יחד עם הגנה על המסורות שלו ועל התרגול המדיטטיבי שבו.
בספטמבר 2003, הופיעו הסימפטומים הראשונים למחלה שבבוא היום תגרום למותו. הוא אובחן כסובל מסרטן המעי, והחליט לטפל בו בטיפול טבעי עם עשבי מרפא. נראה היה שהוא לגמרי לא מוטרד ממצבו, והוא היה די בטוח שהטיפול עובד. לאורך תשעת החודשים הבאים הסרטן נראה כי נסוג בהדרגה, אך ב-יוני 2004 החל להתפתח מחדש ולהתפשט במהירות. אג׳הן פָּאנְיַה הפגין שוויון נפש עצום כשהמוות התקרב, מבלי להפגין שום דאגה למצב המתדרדר של גופו. אג׳הן פאניה מת ברוגע מוחלט ב-08:30 בבוקר ב-18 לאוגוסט, 2004, חודשיים לפני יום הולדתו ה-79. הוא מת כפי שהוא חי - עם ליבו טהור ושליו.
שרידיו של אג׳הן פָּאנְיַה הובאו לשריפה בוואט-פה-באאן-טאד עשרה ימים לאחר מכן. טקס ההלוויה שלו היה האירוע הגדול ביותר שהתקיים שם - עם כמות מוערכת של כ-50,000 איש שבאו לכבד אותו, כולל 4,000 נזירים. דבר יוצא דופן התרחש ביום טקס השריפה. בשלושה מקרים שונים, קשת עגולה הופעה בשמיים הכחולים מסביב לשמש, כהילה. הפעם הראשונה היתה כשהארון שלו הונח בתוך מקום השריפה; בפעם השניה כאשר סיפור חייו הוקרא בקול; ופעם שלישית כאשר אג׳הן מָהַא-בּוּואַה הדליק את מדורת השריפה. זה היה כאילו העוצמה של ההישגים הרוחניים שלו יצרה אפקט ויזואלי חיצוני לשקף את העומק ואת העדינות של המידות שלו כך שכולם יראו. זה היה סיום מלא חן לחייו ותרגולו של נזיר אשר אהבה-חברית וצניעות זרחו ברכות מנוכחותו שחבקה את כל עולם הסמסארה.
הטקסט מבוסס על הביוגרפיה של אג׳הן פָּאנְיַה כפי שכתובה בלינק הבא:
Comments